דחיית בקשה להוספת מוצגים בערעור שלא היו בפני בימ"ש קמא

א.         בפני בקשה שהוכתרה "הוספת מוצגים- מסמכים לתיק הערעור"- נשוא ערעור על פסק דינו של בימ"ש לענייני משפחה {סגן הנשיא ג'יוסי} מיום 4.3.12.

מדובר בבקשה בהיקף של כ- 450 עמודים ויותר,  שלא הוגשו לבית משפט קמא, הכורכים מין שאינו במינו ועצם החלוקה ל"פרקים" אין בה מרפא לאמור.

לאחר שעיינתי בבקשה, בשלל המוצגים שהוספתם מתבקשת , ובתגובה לבקשה, אני קובע כי דין הבקשה לדחייה ומהטעמים שיפורטו להלן.  

ב.         סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע:

" לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לעניני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לעניני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור."(ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור- י.כ).

סעיף 9 הנ"ל מקנה לערכאת הערעור שיקול דעת רחב מהרגיל ומתיר לערכאת הערעור לקבל ראיות נוספות, אם הדבר דרוש לו לצורך בירור הערעור אולם -

"השאלה אימתי בירור הערעור מצריך בחינה מחודשת של הראיות מסורה לשיקול-דעתה של ערכאת הערעור..." (ראו: ע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נה(4) 709, 719 (2001); וראו גם:

בע"מ 2012/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 24.12.2006) ובע"מ 703/10 פלוני נגד פלונית (14.3.10).

יובהר כי סעיף 9 לחוק אינו פתח להפקר בגדרי בליל מסמכים מסוגים שונים ועוד בפתח המועד הקבוע לדיון {הערעור קבוע ליום 24.4.13} ויש לבחון האם מדובר בראיות הן שלא היו בידי הצד המבקש להגישן בעת ההתדיינות בערכאה הראשונה, והן שלא יכול היה להשיגן בשקידה סבירה, או שתחושת הצדק תתקומם אם לא יותר להגישן.ראה לעניין זה : בע"מ 1913/05 פלונית נגד פלוני (16.10.05).

סעיף 9 לחוק, מדבר בראיות הדרושות לבירור הערעור ולא שוכנעתי לעת הזו, ככול שעיינתי במסמכים כדי לבור מוץ מתבן, שאכן כך הם פני הדברים.

לא מצאתי שיש בראיות שצוינו בפרק א' לבקשה, כדי לסייע בבירור השאלות השנויות במחלוקות, לרבות כדוגמא לאמור, ההספד שנשא המשיב 1 לאחר פטירתו של המשיב 2.

ג.          כך גם לגבי מותר המסמכים כפי שצוינו ביתר הפרקים בבקשה, בהם מציגה המבקשת ראיות אשר על פניהן אינן מוסיפות לבירור הערעור. לא מצאתי כי הראיות הנוספות מעלות שאלות חדשות או מוסיפות על הראיות שהיו בפניי בית משפט קמא, באופן אשר מחייב את צירופן.

ד.         מעבר לכך, עיון במסמכים הנוספים,  מלמד כי היו, על פי מועדם, ניתנים להגשה ובירור בערכאה המבררת והיו לנגד עיני המבקשת ולא ראיתי מניעה של ממש מדוע לא הוגשו בעתם.

{מעבר לנטען כ"ראיות" דרך משל, למסמכים מ"גוגל" }.

המסמכים אותם ציינה המבקשת "כמסמכים מאוחרים להתדיינות" (מוצגים ה-26 עד ה-29) אינם כאלה לפי מועדם.  חלק מהמסמכים הללו הינם משנת 2007, 2010, 2011 וחלקם הוצאו מהאינטרנט לאחרונה, וברור שמועד הוצאתם אינו המפתח מה גם, וחשוב מכך, אין בהם כדי לסייע.

עצם האמירה בבקשה בפרק "הטענות המשפטיות", כי   לא ניתן היה להשיג את  המסמכים במועדים בהם התנהל ההליך קמא, לא די בה והיה צורך חיוני מהותי ונדרש כדי חובה להסבר לגופו, בדבר השאלה מדוע לא הושגו, הוגשו ונדונו בעתם המסמכים הללו ,נשוא המבוקש דווקא בערכאה המבררת בעתם  וכהלכתם.

{המערערת הייתה מיוצגת  ובדין טענה גם לכך ב"כ המשיבים }.

ה.         אכן, ס' 9 לחוק נועד להרחיב כדי מניעת  "עיוות דין "ובמשנה זהירות, בהליך הנוגע לבית המשפט לענייני למשפחה מעצם טיבו, אך נדמה ויותר שהמערערת בנסיבות כאן פותחת שערים אשר לא להם התכוון המחוקק.

התוספת המבוקשת אינה צריכה  להיות גם בהיקפה וגם במהותה ברת בירור בערכאת הערעור ככזו.